איתי מגר

אומן הזכוכית איתי מגר חי ויוצר במושבה בפרדס חנה.
בשנת 2000 הקים איתי בחצר הבית את הסטודיו לזכוכית חמה, "אומנות שקופה", בו מכין איתי מגוון מוצרי זכוכית בעבודת יד.
הצבעוניות בגווניי טורקיז וכחול וטקסטורה של בועות הלכודות בזכוכית, יוצרות את האפקט המימי, הזורם והחושני, המאפיין את יצירותו של איתי מגר.
איתי מציג עבודותו במדרחוב נחלת בנימין מאז שנת 2000 והנו חבר פעיל בעמותת אומני המדרחוב.

מה זה פיוזינג?

Fusing או Glass-Fusing(בעברית היתוך), היא טכניקה המשמשת לעיצוב זכוכית ע"י חימומה בתנור עד לכדי התכה חלקית בטמפרטורה שבין 750 – 900 מעלות צלזיוס.

החימום לטמפרטורה גבוהה, מביא לריכוך הזכוכית ומאפשר לבצע מגון רחב של פעולות:
- חיבור חתיכות חלקי זכוכית הנמצאים זה ליד זה או זה על גבי זה.
- כיפוף הזכוכית והקניית מבנה תלת מימדי קעור או קמור או מבנה פיסולי מורכב.
- שימוש בצבענים המיועדים לטמפרטורות גבוהות לשם הקניית צבעוניות עמידה לחלוטין.
- יצירת מרקם (טקסטורה) ייחודית כגון אטימות, חספוס, בועות, גבשושיות וכולי.
- חיבור פיסות זכוכית בצבעים שונים לשם יצירת זגוגית צבעונית.
- מתיחת הזכוכית, ושינוי צורתה ועובייה.
- הוספת חומרים נוספים כגון פיסות מתכת, חול, אבקות נציץ, רכיבים מן הצומח ועוד..

חומר הגלם המקובל באומנות הפיוזינג הנו זכוכית שטוחה , אך קיים שימוש משני גם במוצרי זכוכית ממוחזרים כגון בקבוקים, צנצנות, גולות, חרוזים, מבחנות ועוד.

הכנת העבודות מורכבת וכוללת מספר שלבים:
- חיתוך צורני של לוח הזכוכית, הנעשה בעזרת "סכין זכוכית" .
- ליטוש ושיוף ע"ג אופן יהלום.
- צביעה / איור נעשים במכחול, בעפרון, בריסוס, או ע"י פיזור אבקת צבען ע"ג הזכוכית.
- סידור התנור ועריכת חלקי הזכוכית זה על גבי זה, זה לצד זה או סידורם ע"ג אלמנט מוגבה ליצירת עבודה בתלת מימד.
- חיבור והרכבה ליצירת עבודות מוגמרות העשויות משילוב של מספר חלקים.

הליך השריפה אורך בין שלוש שעות לעשרים וארבע שעות תוך הקפדה על חימום וקירור מדורג למניעת הלם תרמי, שעלול לגרום לסדיקת הזכוכית או להתנפצותה.

עיצוב חפצים וחפצי אומנות בשיטת הפיוזינג היה מוכר למצרים הקדמונים כבר לפני 4,000 שנה. לשיא התפתחותה בעולם העתיק הגיעה השיטה בתקופת הרומאים ויצירות אומנות שנוצרו בשיטה זו מפארות מוזיאונים רבים ברחבי העולם. בעקבות המצאת טכניקת ניפוח הזכוכית ירד קרנה של טכניקת הפיוזינג ובמשך תקופות ארוכות לא נעשה בה שימוש כלל. בתחילת המאה העשרים "התגלתה" השיטה מחדש. האפשרויות הפיסוליות והעיצוביות הייחודיות לשיטה זו, הביאו אומני זכוכית רבים ליצור את יצירותיהם בטכניקה זו, וכיום נחשב הפיוזינג לאחת הטכניקות החשובות והמרכזיות בתחום עיצוב הזכוכית.

טכניקת הפיוזינג נלמדת בארץ באקדמיה לאומנות ועיצוב "בצלאל" במסגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית.